מסע להבנת הקשר בין הגוף הפיזי לרגשות הפנימיים
הגוף שלך הוא הבית שלך. זה המקום שבו את חיה, כל רגע, כל יום. ובגיל ההתבגרות, הגוף משתנה במהירות — לפעמים מהר יותר ממה שאת מספיקה להרגיש בנוח איתו.
להרגיש עייפה כל הזמן זו תחושה מאוד מוכרת לנערות בגיל ההתבגרות. אבל למה זה קורה?
גדילה מהירה
הגוף שלך גדל ומשתנה במהירות. זה דורש אנרגיה עצומה — כמו בניין שנבנה בזמן שאת גרה בתוכו.
שינויים הורמונליים
ההורמונים שלך משתנים כל הזמן — וזה משפיע על השינה, האנרגיה, והמצב רוח.
מחזור החודשי
הווסת עצמה, וגם השבועיים לפניה, יכולים לגרום לעייפות עמוקה בגלל אובדן דם ושינויים הורמונליים.
מוח בבנייה
המוח שלך עובר התפתחות עצומה — במיוחד באזורים שאחראים על תכנון ורגשות. זה דורש אנרגיה רבה.
חוסר שינה
נערות בגיל ההתבגרות צריכות 8-10 שעות שינה, אבל רוב לא מקבלות. זה משפיע על הכל.
עומס רגשי
חרדה, לחץ, דאגות — רגשות כבדים מתישים את הגוף לא פחות מריצה.
זמן מסך
האור הכחול מהמסכים מבלבל את המוח ומפריע לשינה — וזה יוצר מעגל של עייפות.
תזונה לא מאוזנת
דילוג על ארוחות, אכילה מהירה של "זבל" — הגוף לא מקבל את מה שהוא צריך כדי לתפקד.
שינה היא לא מותרות — היא צורך. נסי ללכת לישון באותה שעה, גם בסופי שבוע.
אכלי ארוחות קבועות, עם חלבון, פחמימות מורכבות, ופירות. הגוף צריך דלק.
אפילו 10 דקות של "לא עושים כלום" יכולות לטעון מחדש את המוח והגוף.
עייפות בגיל שלך היא לגיטימית. הגוף שלך עושה עבודה ענקית, גם כשנראה שאת "רק יושבת". אם את עייפה — זה לא אומר שאת עצלה. זה אומר שאת אנושית.
הרעב בגיל ההתבגרות יכול להיות הרפתקה משלו — לפעמים את רעבה כל הזמן, ולפעמים בכלל לא רוצה לאכול.
גדילה = צרכי אנרגיה גבוהים
הגוף שלך בונה שרירים, עצמות, רקמות חדשות. זה דורש הרבה קלוריות.
המחזור משפיע
לפני הווסת, הרעב עולה. במהלך הווסת, לפעמים הוא יורד. זה הורמונלי.
רגשות משפיעים על הרעב
חרדה יכולה להוריד את התאבון. עצב יכול לגרום ל"אכילה רגשית". הרעב לא תמיד פיזי.
הבטן מתכווצת, יש חולשה, קשה להתרכז. הגוף באמת צריך אוכל.
אכילה בגלל משעמם, עצב, לחץ — לא בגלל שהגוף רעב. "אני צריכה משהו מתוק עכשיו!"
אוכלים כי כולם אוכלים, או לא אוכלים כי אף אחת לא אוכלת. זה לא קשור לצורך האמיתי שלך.
אם את מוצאת את עצמך חושבת כל הזמן על אוכל, משקל, או קלוריות — או אם את מדלגת על ארוחות בכוונה, מתאמנת יותר מדי, או מרגישה אשמה אחרי שאכלת — זה סימן שצריך לדבר עם מישהי מבוגרת. הפרעות אכילה מתחילות בדיוק ככה, והן מסוכנות.
הקשיבי לגוף
שאלי את עצמך: "האם אני רעבה פיזית?" אם כן — אכלי. אם לא — נסי להבין מה את באמת צריכה.
אכלי ארוחות קבועות
שלוש ארוחות + חטיפים בריאים. הגוף צריך דלק קבוע, לא רק פעם ביום.
אין "אוכל רע"
גלידה, שוקולד, פיצה — אלה לא אויבים. זה בסדר ליהנות מהם. המפתח הוא איזון.
תני לעצמך רשות
אוכל זה לא עונש או פרס. זה דלק ש גוף שלך צריך כדי לחיות.
הגוף שלך יודע מה הוא צריך. הבעיה היא שלפעמים יש לנו הרבה "רעש" — דיאטות, השוואות, מודעות — שמפריע לנו לשמוע אותו. נסי לחזור לשאלה הפשוטה: "מה הגוף שלי צריך עכשיו?"
דימוי גוף זה לא איך את נראית — זה איך את מרגישה לגבי איך שאת נראית. וזה יכול להיות מאוד מורכב.
הגוף משתנה מהר
לפעמים את לא מזהה את עצמך במראה. "זה אני?" השינויים מהירים, והמוח לא תמיד מספיק להדביק.
השוואות בכל מקום
אינסטגרם, טיקטוק, חברות בכיתה — יש תמיד מישהי "יותר יפה", "יותר רזה", "יותר מושלמת".
תקני היופי הבלתי אפשריים
תמונות ערוכות, פילטרים, פוטושופ — מה שאת רואה לרוב לא אמיתי. אבל המוח שלך לא יודע את זה.
הערות של אחרים
"את עלית במשקל?", "למה את לא..." — אפילו הערות "תמימות" יכולות לפגוע עמוק.
זה קשור לערך העצמי
כשאת לא מרגישה טוב עם הגוף, זה משפיע על איך שאת מרגישה לגבי כל מי שאת.
המחשבות האלה לא אומרות את האמת — הן אומרות שיש לך דימוי גוף שלילי.
הגוף שלך לא קובע את הערך שלך. את לא "טובה יותר" אם את רזה, ולא "פחות טובה" אם את לא. הגוף שלך הוא כלי שמאפשר לך לחיות — לא מבחן שאת צריכה לעבור. את שווה בדיוק כמו שאת, ממש עכשיו.
קחי דף ועט. רשמי 5 דברים שהגוף שלך עושה עבורך (לא איך שהוא נראה — מה שהוא עושה).
דוגמאות:
עכשיו תקראי את הרשימה הזו כשאת מרגישה רע לגבי הגוף. זכירת מה שהגוף עושה עוזרת לחזור לנקודה הנכונה.
תנועה זה לא על "לרדת במשקל". זה על להרגיש טוב, לשחרר מתח, ולתת לגוף לעשות מה שהוא נועד לעשות.
משחררת אנדורפינים
הורמוני "הרגשה טובה" — תנועה משפרת מצב רוח באופן טבעי
מגבירה אנרגיה
נשמע מוזר, אבל תנועה נותנת לך יותר אנרגיה, לא פחות
משפרת שינה
תנועה במהלך היום עוזרת לישון טוב יותר בלילה
מפחיתה חרדה ומתח
תנועה היא דרך טבעית לשחרר רגשות כבדים
מחברת אותך לגוף
כשאת זזה, את מרגישה מה הגוף יכול לעשות — זה משנה את הקשר שלך איתו
בחדר שלך, עם מוזיקה שאת אוהבת. אף אחד לא צריך לראות!
פשוטה, נגישה, ויעילה. 20 דקות בחוץ יכולות לשנות את כל היום.
מרגיעה, מחזקת, ומחברת בין הגוף למוח.
אם את אוהבת אתגרים ותחושת הישג — זה בשבילך.
כדורסל, כדורגל, כדורעף — תנועה + חברתיות.
10 דקות ביום. זה הכל. כשזה הופך להרגל, אפשר להוסיף.
אם את לא נהנית, את לא תמשיכי. נסי דברים שונים עד שתמצאי מה מתאים לך.
"איך אני מרגישה אחרי?" — אם את מרגישה טוב, זה עובד.
תנועה זה לא על "לתקן" את הגוף. זה על לחגוג מה שהגוף יכול לעשות. כל פעם שאת זזה, את אומרת לגוף: "תודה שאת כאן. תודה שאת חזקה. תודה שאת נושאת אותי."
ביטחון זה לא "לדעת שאני מושלמת". זה להרגיש בטוחה להיות מי שאני — עם כל הפגמים, השינויים, והלא-ודאות.
להרגיש נוח בעור שלך
לא לחשוב כל הזמן "איך אני נראית?", אלא פשוט להיות
להאמין שהגוף שומר עליך
לדעת שהגוף עובד בשבילך, לא נגדך
לשים גבולות
לדעת מה מרגיש בסדר לך ומה לא — ולהגיד "לא" כשצריך
להקשיב לאותות של הגוף
"אני עייפה", "אני רעבה", "משהו לא מרגיש טוב" — ולכבד את זה
לדעת שאת מספיקה
לא צריך להיות "יותר" או "אחרת" — את בסדר כמו שאת
לטפל בעצמך בחיבה
כמו שהיית מטפלת בחברה טובה — ברכות, בסבלנות, בהבנה
ביטחון זה לא משהו שיש לך או אין לך. זה משהו שבונים, לאט, יום אחרי יום. זה בסדר שלא תמיד מרגישים בטוחים — זה חלק מלהיות אנושית. המפתח הוא לחזור לעצמך, שוב ושוב, עם חיבה.
כשאת מרגישה לא בטוחה, חזרי על המשפטים האלה לעצמך:
"הגוף שלי עושה את המיטב שלו."
"אני ראויה לטיפול טוב, בדיוק כמו שאני."
"אני לומדת להקשיב לעצמי."
"זה בסדר להיות בתהליך. אני לא צריכה להיות מושלמת."
כל מה שקראת כאן — העייפות, הרעב, דימוי הגוף, התנועה, הביטחון — כל אלה חלקים של אותו הדבר: הקשר שלך עם הגוף שלך.
בגיל שלך, הגוף משתנה כל כך מהר שלפעמים קשה לעמוד בקצב. זה לגיטימי להרגיש מבולבלת, עייפה, לא בטוחה. אבל זכרי: הגוף שלך לא האויב שלך. הוא לא משהו שצריך "לתקן" או "לשנות" — הוא הכלי שמאפשר לך לחוות את החיים.
ככל שתלמדי להקשיב לו, לכבד אותו, ולטפל בו בחיבה — הוא ילמד לתת לך בחזרה אנרגיה, ביטחון, ושמחה.
מחשבה אחרונה:
"הגוף שלי לא צריך להיראות בצורה מסוימת כדי שאני אהיה ראויה. הוא כבר עושה הרבה — ואני לומדת להעריך את זה."